Tali BK סטייליסטית אישית

סיפור אמיתי:

הפגישה הראשונה שלי איתה הייתה ישר מול ארון הבגדים שלה. היא קיבלה את השירות במתנה מהבעל ליום הנישואים שלהם. הוא הרגיש שהיא ממש רוצה את זה והחליט לפנק אותה. היא התלהבה, אבל חששה להראות למישהו זר את ארון הבגדים כשהכל חשוף, חשש מביקורת ושיפוטיות. אבל האנרגיות היו מעולות, היא הייתה מוכנה לתהליך – לשחרר בגדים ועל הדרך להיפרד מכל אותם דברים שהיו וכבר לא רלוונטיים.

הג׳ינס אקונומיקה שלה מלפני החתונה, חולצת הבטן מגיל 16 והשמלה שהיא לבשה לחתונה של אחותה. היה לה ברור שלא תלבש אותם יותר, האמת שאת הג׳ינס התקשתה לשחרר כי קיוותה לחזור אליו אחרי שתרד שתי מידות (אבל מי סופר).

ואז כשעברנו על על כל זוגות הנעליים נתקלתי בנעל הזו, סניקרס אדומות, פרועות ועייפות עם בלאי של שנים. היא קיוותה שלא אראה אותם אבל זה היה ברור שהן תקפוץ לי לעין. שאלתי מה הסיפור והיא אמרה שאלו הנעליים שסימלו את כל השאיפות שלה אחרי הצבא. שאלתי האם השאיפות התגשמו ואמרה שחלק. אז למה את משאירה את הנעליים, שאלתי, את הרי לא תנעלי אותם נכון? היא אמרה לי שאין מצב שתנעל אותן והוסיפה, הנעליים האלה מסמלות את כל אותם מטרות שהצבתי לעצמי ולא השגתי, הן כאן להזכיר לי מה עוד לא עשיתי.

אז שאלתי למה שלא נשחרר את הנעליים האלה ובמקומן נקנה שלושה זוגות חדשים? סניקרס מדליקות על כל ההישגים שלך כאמה, נעל עקב על כל ההישגים שלך ברמה האישית ונעל אדומה שתייצג את המקום שאת רוצה להיות בו בשנה הבאה.

להפתעתי היא הסכימה להיפרד מהאולסטר האדומות והתפנתה עם אנרגיות מפוצצות לחפש את אותן זוגות נעליים שיעבדו נכון עם המלתחה החדשה שלה ובעיקר להגשים את השאיפות הקטנות והכמוסות שיש לה.

אז לכל אלה שמחזיקות את הנעל הזו בארון אני מאחלת לכן לשחרר! לשחרר את מה שלא ולהתמקד במה שכן ובמה שעתיד להיות חלק מכן.

שלכם, טלי BK